הפרוגרמה דרשה לא מעט: שלושה משרדים, חלל ייעודי עם שולחן למילוי טפסים, פינת המתנה וחדר ישיבות מרווח. במקום היה מטבחון קטנטן, ומאחר שהבנות עברו ממשרד קטן וצפוף, הן אפילו לא העזו לחלום או לבקש פינה לשבת בה לקפה. ושוב, כמו תמיד – התקציב היה מאתגר במיוחד. כדי לעמוד בתקציב, החלטתי לעשות שינויים מינימליים אך סופר מדויקים. התחלתי בשבירת הקירות של המטבחון הקטן כדי לפתוח את המרחב. בשלב הבא, הקטנתי ממש במעט את חדר המנהלת, ופירגנתי לעובדות בפינת קפה מפנקת שהן בכלל לא ציפו לקבל. על כל הריהוט המהמם והמדויק במשרד אחראים החברים מ"ספייסיט", שביניהם גם שולחן עגול חכם עם מחיצות ונקודות חשמל, המאפשר לשלושה אנשים למלא שאלונים בו-זמנית בפרטיות מלאה. לידו, הצלחתי להכניס פינת המתנה נעימה עם שתי כורסאות ושולחן קפה קטן. כחלק מהתהליך, נתבקשתי לעבוד בשיתוף פעולה הדוק עם מחלקת השיווק – כי בכל זאת, מדובר פה במשרדים של "טמבור"! היה לי רעיון ליצור רצף תמונות נוסטלגי ומעורר השראה מהעבר של החברה. יחד, בשיתוף פעולה מלא, בחרנו מספר תמונות היסטוריות של טמבור, הכנסנו בהן נגיעות של צבע, שילבנו כמובן את הלוגו, ויצרנו קיר עם המון אופי וגאווה מקומית. גם כאן התמודדתי עם חלל מיושן, נמוך, ועם קורה ענקית שחתכה אותו לאורכו והנמיכה אותו עוד יותר. במקום להילחם בה, הפכתי אותה לאלמנט עיצובי: השתמשתי בה כמחיצה עבור חדר הישיבות, ויצרתי קורה נוספת כדי למסגר את החדר כולו. את המרווחים בין העמודים הקיימים סגרתי בקירות זכוכית ששומרים על תחושת המרחב. ובתוך חדר הישיבות? במקום להדביק את טפט המדבקה השקוף הסטנדרטי, בחרתי לתלות וילון שקוף ורך – פתרון מושלם שייצר אינטימיות ובו-זמנית הכניס המון חמימות ורוך לחלל. היתרון הגדול בווילון הוא הדינמיות שלו: בזמן שחדר הישבות לא פעיל, אפשר פשוט לפתוח אותו לרווחה, וליהנות מתחושת מרחב ענקית ופתוחה שזורמת אל מחוץ לחדר.בסופו של דבר, שני השיפוצים האלו – גם במחלקת הרכש וגם במשאבי אנוש – הוכיחו שבעזרת תכנון יצירתי, חשיבה מחוץ לקופסה ושיתוף פעולה נכון, אפשר להפוך חללים מיושנים ומאתגרים לסביבות עבודה מודרניות, פונקציונליות ובעיקר מלאות בחמימות אנושית שכיף להגיע אליהן כל בוקר מחדש.